(English speaking folks, I'll be translating this post to English soon)
לא תכננתי שעל זה אכתוב בפוסט הראשון, אבל חשוב לי לשתף אתכם.
כשאני מספרת לאנשים על שיטת העבודה שלי, תמיד יש הערות של ״וואו בגלל זה את כזו מסודרת״, ״איזה כיף לך״, ״יואו, איזו מתוקתקת״. ״טוב, את...״ אז זהו שלא, ואני רוצה להתחיל מהסוף להתחלה (אחת הטכניקות שאני יותר אוהבת אגב, אבל על זה בהרחבה בהמשך). אני יכולה להתנהל במסודר ואני יכולה להיות ״מתוקתקת״ (עם כמה שאני שונאת את המילה) והנה אני, שלפני כמה דקות קיבלתי את הטלפון שלי בחזרה אחרי שאבד לי אתמול מסתבר שנפל בשלג, במזל הצלחתי לתקשר ולהעזר באנשים שיעזרו לי למצוא אותו וכל זה כשהילדים איתי (כולנו מכירים את השעות הקשות של אחרי הצהריים, אז לא ארחיב). בלילה כל הזמן התעוררתי בחשש שכבר בוקר והשעון המעורר שסידרתי לא צלצל. אז אחרי ההתארגנות ופיזור הילדים למסגרות. אני עייפה ולא מפוקסת שלא לדבר שאני נראית כאילו זרקו אותי מהמיטה (וזה לא עידן, כי הוא בנסיעת עבודה בישראל :( ) הכי התחשק לי לוותר על אימון הספורט שקבעתי לעצמי, לשבת ולא לעשות כלום עד העבודה. ואז ראיתי את בגדי הספורט שכבר הכנתי מבעוד מועד על המיטה, ונזכרתי בתחושה של אחרי אימון ספורט ואיך זה ישר מכניס אותי למומנטום של עשיה. היום, זה היה אימון ספורט שבסוף לא ויתרתי עליו, באותה מידה זה יכל להיות משהו אחר שקבעתי בלו״ז שהיה עלול להכניס אותי לתקיעות. בסופו של דבר, לא תמיד הכל הולך לנו כמו שרוצים, השאלה מה אנחנו עושים בשביל לחזור לעצמנו במהירות, בעצם למומנטום חיובי? * בתמונה: השעון המעורר שעשה את עבודתו בהצלחה מרובה הבוקר! תכלס יש מצב שאני הולכת לאמץ אותו, אשתף אתכם בהמשך.
Comentarios