*English to follow the Hebrew text* enjoy!
יום שישי הגיע
כשהחלטנו על המעבר, היה לנו חשוב כן לשמור על ארוחות השישי עד כמה שנוכל, בכלל לא ממקום דתי.
ארוחת שישי מבחינתי מסמלת את המשפחתיות, את הביחד, מזכירה לי את הארוחות המשפחתיות שלנו, את הבית. הלשבת ביחד עם אוכל שישי, אוכל ששונה מ״אוכל אמצע שבוע״, כמו שסבתא שלי מגדירה את זה.
פה השישי זה תחילת הסופ״ש, מה שאומר שעובדים רגיל והילדים במסגרות עד 17:00 בערך.
אני מנסה לארגן ולתכנן את הלו״ז שלי ככה שאוכל לעבוד מהבית (יתרון לעצמאיות) ושאוכל לשלב גם בישול ארוחת שישי, ארוחה מושקעת יותר. אז כשחוזרים מהמסגרות השולחן כבר ערוך, מה שסמל את ״ארוחת שישי״.
היום, לביא התעורר והתחשק לו עוגיות טחינה. אני ישר הצעתי שנכין, הרי זה לא אמור להיות מורכב, וזו יכולה להיות פעילות נחמדה להעביר את יום החופש האחרון של ״חופשת החורף״.ֿ
במקביל למטעמי השישי המתבשלים הכנו גם את עוגיות הטחינה והכנסנו לתנור.
באויר, ריח האוכל המתבשל בשילוב של עוגיות הטחינה שבתנור שיוצר מעין חמימות ביתית כזו.
כשהיו מוכנות, התיישבתי לי על הספה, לקפה עם עוגיות, ככה ברגוע לפני שנלך להביא את סהר מהגן.
ואז הרגשתי את הגעגוע, תחושת ה״לפני״ שישי שהיא מאוד חזקה בישראל, שעות אחר הצהריים בערך בשעות של בין 16 ל - 17, השקט הזה, המנוחה הזו, עד כמה אין אותה פה ועד כמה היא חסרה, האמת כיף שאפינו את העוגיות.כי התגעגעתי לתחושה הזו, מתגעגעת למשפחות שלנו.
אז זה היה השולחן שלנו לארוחת השבת, (ואמא, כן אני זוכרת בלי סירים על השולחן.. אבל הפעם היינו רק אנחנו).
ניפגש בקרוב
❤️
Friday is here.
When we decided to move, it was important for us to keep the Friday dinner tradition going to the extent possible, not at all from a religious place.
Friday dinner symbolise family, togetherness, it reminds me of our family dinners back in Israel. This ritual if convening around the Friday dinner table and the special food in it, which is different than "mid-week-food", as my grandma distinguishes.
In here, Friday is the beginning of the weekend, which means work as usual and the kids are out (school, etc) until late afternoon.
I try to organise and plan my schedule so I can work from home (finally an advantage to being
self-employed!), and combine cooking dinner along with it, something with more effort put into it, so when everybody comes home, the table is already set and the pot is simmering, which signifies the gateway to the weekend through "Friday dinner".
Today Lavi woke up with a craving for Tahini cookies. I immediately suggested we'd make them together, as it wasn't going to be too complicated, but would be a nice little activity to pass time on the last day of winter break.
In parallel to cooking dinner, we also prepared the cookies and put them in the oven.
The combined scent of cooking and baking creates this sort-of homely warmth that I love, and I wish I could get more of.
After the cookies were ready, I indulged myself in a moment dedicated to myself, sitting on the couch with a cup of latte and the cookies, relaxing before we needed to go pick Sahar up from daycare.
And then the longings started kicking in: the "pre-shabbat" feeling is very intense in Israel, somewhere between 4-5pm, the silence, this tranquility.
It's a good thing we baked those cookies because I genuinely missed that feeling, and to our families.
So this was our table for Shabbat dinner, (and Mom, yes I remember no pots on the table .. but this time it was just us, no guests)
See you soon!
❤️
Comments